1. לפניי תביעה שהוגשה בסדר דין מהיר בה תובעת עיריית ירושלים מהנתבעים סך של 26,326.87 ש"ח בגין חוב ארנונה עבור החזקת מזנון המופעל בשטח בית ספר.
הנתבע 1 הפעיל מזנון בשטח בית הספר.
הנתבעת 2 היא העמותה לה שייך בית הספר ומפעילתו.
2. התובעת טוענת כי בחודש 7/03 פירסמה מכרז הצעות מחיר להפעלת מזנונים ע"י זכיינים בבתי ספר עירוניים. לבקשת מנהל הנתבעת, הוכנס למכרז גם בית הספר של הנתבעת 2, על אף היותו בית ספר פרטי. בהתאם לתנאי ההסכם, התחייבו הזכיינים המפעילים את המזנונים לשלם לתובעת דמי שימוש שנתיים בסך של 10,000 ש"ח הכוללים, בין היתר, תשלומי ארנונה.
כן הוסכם שדמי השימוש ישולמו ישירות לבתי הספר כדי לכסות את העלויות בגין הפעלת המזנונים.
ואולם, בעקבות הערות מבקרת העיריה, תוקן בשנת 2004 החוזה עם המפעילים שביקשו להאריכו, כך שהארנונה תשולם לתובעת ישירות על ידם. כך נהגו כל הזכיינים החל משנת 2004 והחלו לשלם תשלומי ארנונה.
לטענת התובעת, הנתבע לא התקשר בחוזה עם העיריה, וגם לא היה מקום לכך בשל היות בית הספר בית ספר פרטי, והנתבע לא הודיע לעיריה באופן רשמי על החזקתו במזנון.
התובעת טוענת, כי הנתבעת הינה מחזיקה בנכס ועל כן חייבת בתשלום ארנונה. לחילופין לא העבירה את דמי השימוש או התשלום המתאים עבור ארנונה אל התובעת, ככל שאלה שולמו לה על ידי הנתבע.
לפיכך, מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים בתשלומי ארנונה וכן תשלומי הפיגורים לפי הפירוט שמופיע בכתב התביעה, סכ"ה 26,326.87 ש"ח.
3. הנתבע טען, כי שילם את מלוא תשלומי הארנונה בהתאם למוסכם עם המשיבה. לטענתו, על פי ההסכם בינו ובין התובעת, התחייב לשלם סך שנתי של 10,000 ש"ח תמורת זכות שימוש המוענקת למפעיל אשר לפי ההסכם הכוללת תשלומי ארנונה, מים וחשמל, וזאת עשה.
עוד טען, כי על העיריה לכבד את ההסכם עמו שמהווה גם התחייבות שלטונית ולא לגבות ארנונה בנוסף על הסך הנ"ל. בנוסף, בהתאם להסכם, סכום הארנונה הועבר ישירות לבית הספר, הנתבעת 2, ולכן אין יריבות בינו ובין התובעת.
4. הנתבעת טענה, כי בהיותה מפעילת בית הספר שאינו חייב בתשלומי ארנונה, אין בינה ובין התובעת יריבות. עוד טענה, כי הוסכם שדמי השימוש ישולמו לבתי הספר כדי לכסות את העלויות בגין הפעלת המזנונים, ואחר כך חזרה בה התובעת מסיכום חוזי זה.
לחילופין, טענה הנתבעת כי בהסכם בינה ובין הנתבע מיום 5.4.05, סוכם במפורש כי אם יהיו תשלומי ארנונה, כמו גם תשלומים אחרים בגין הפעלת המזנון, ישא בהם הנתבע 1 לבדו.
לבסוף טענה הנתבעת, כי התובעת לא פירטה ולא הוכיחה מהם הסכומים הנתבעים והתאריכים בגינם נוצרו.
5. מטעם התובעת העיד מר מאיר בן שטרית, סגן מנהל אגף השומה והגביה בעיריית ירושלים. הנתבע העיד בעצמו. מטעם הנתבעת העיד מר עמיחי ברוורמן, מנהלה האדמניסטרטיבי.
לאחר שמיעת עדויות אלה ולאחר שעיינתי במסמכים שהגישו הצדדים ונתתי דעתי לטיעוני ב"כ הצדדים בסיכומיהם שנשמעו בעל פה, ומשנעשו נסיונות להביא הצדדים לידי פשרה בשל חלוף הזמן, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות, מהטעמים שיפורטו להלן.
6. מר בן שטרית העיד כי בעקבות טעות אצל העיריה נקבע בהסכמים הישנים להפעלת המזנונים בבתי הספר שחיובי הארנונה יהיו במסגרת תשלום של כל מפעיל בכל מזנון. הדבר התברר על ידי התובעת כטעות, ולכן הוצאו חיובים אלה מההסדר הישן. משלא שילם הנתבע את החיובים המוטלים עליו נשלחה לו התראה לפני נקיטת הליכים בשנת 2005. לדברי בן שטרית, העובדה שנעשתה טעות, אינה מחייבת את העיריה למשך שנים הבאות.
על אף שבתצהירו הצהיר מר בן שטרית כי הנתבע היה בעירייה ושוחח עם נציגיה בדבר החוב, לא הגישו נציגים אלה תצהיר עדות ראשית, כך שאין בידי בית המשפט ידיעה לפשר פגישות הנתבע עם נציגי העיריה ותוכנן (עמ' 8 לפרוט').
7. הנתבע העיד, כי החל להפעיל את המזנון בספטמבר 2003 ושילם כל שנה 10,000 ש"ח לבית הספר, עד שנת 2005. אז החל לשלם 5,000 ש"ח, לאחר שבהסכם משנה זו בינו ובין בית הספר (הוגש וסומן כנספח נ/1), נכתב כי אם יוטלו מסי ארנונה, יורידו מהסכום ששילם את ה-5000 ש"ח לארנונה. לדבריו, הפחתת הסכום ששילם לבית הספר אינה קשורה לתשלומי הארנונה, אלא להסדר בינו ובין הנתבעת על פיו לא יעלה את מחירי הכריכים במזנון (עמ' 10 לפרוט').